צריבת סרק? 

12.12.2004 דור חזקיה

בצילו של מקרה ההתאבדות האחרון שחווינו, לאחר שידור כתבת תחקיר בטלויזיה (עניין מע"צ), מתגלה במלוא עוצמתה חשיבותה של המערכת המשפטית, אשר עסקה לאחרונה בעניין תוכנית "כלבוטק" בנושא "הגינקולוג הצורב", עם פרופ’ אטינגר. ענייננו העיקרי הוא בשמירה על הכללים והגבולות של האסור והמותר, בנושאים שבין חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת לבין הפגיעה בשם הטוב.
בית המשפט העליון נדרש לחזור על הכללים שנקבעו בפסיקה הישראלית ולקבוע שאין לחרוג מהם. כך זכה הציבור לצפות בכתבת תחקיר מאלפת, שהעלתה יותר משמץ של תהייה בשאלה, האם מדובר במקרה מזעזע של הונאה, בצע כסף, או טובת הנאה אחרת שנטל הרופא מנשים בריאות, או באם מדובר במחלוקת תמימה ולגיטימית, על עניינים שברפואה.

עניין ציבורי ממדרגה ראשונה

מדובר בכתבת תחקיר של התוכנית "כלבוטק", על התנהלותו של רופא גינקולוג מומחה. פרופ’ אטינגר איבחן לכאורה בעיה, אשר לפחות לדעת מומחים אחרים לא היתה קיימת, אצל מספר רב של נשים שנבדקו אצלו. הוא מציע להן לטפל בבעיה שגילה אצלן, באמצעות טיפול של צריבת צוואר הרחם. עינוי גוף ונפש קשה במיוחד, כמתואר בכתבה.
אין צורך להרחיב על הזועה הנגרמת לאותן נשים, במיוחד למי שאינה חייבת לעבור טיפול כזה. התחקיר נערך לאור תלונות שהגיעו למערכת "כלבוטק" מצד מספר נשים ועל בסיס ממצאי תחקיר שנערך על ידי יוצרי התוכנית. במהלך התחקיר נשלחה אל פרופסור אטינגר תחקירנית מטעם התוכנית, מצויידת במצלמה נסתרת. גם אצל אותה תחקירנית גילה פרופ’ אטינגר צורך חשוב ודחוף לבצע צריבה.
פרופ’ אטינגר הצליח להוציא בבית המשפט המחוזי צו מניעה ומנע את שידור הכתבה במועדה. אך מסתבר כי הפנייה לערכאות הועילה גם לתוכנית, בנוסף לעניין שיצרה סביבה. מפיקי התוכנית הבינו כי כדי להוכיח את הכיוון של הונאה ובצע כסף מצד הפרופסור, עדיף להצטייד בחוות דעת אובייקטיווית בלתי תלויה. כך, מתוארים בכתבה פועלו ומעמדו של מומחה נוסף מלונדון, שבדק אף הוא את התחקירנית מ"כלבוטק" וקבע כי היא בריאה לגמרי.
כרגיל במצלמה נסתרת, התמונות מדברות בעד עצמן. מצער שצריך להרחיק עד ללונדון על מנת לשמוע שזה לא הגיוני ולא סביר מה שרואים במצלמה. גם אצל מי שאינו מומחה לרפואה, מתעורר יותר מספק בדבר נחיצות הטיפול שמציע פרופ’ אטינגר. הדבר עולה ביתר שאת כאשר מסתבר כי מעורב עניין כלכלי בטיפול. ברור כי טובות הנאה שמפיק רופא מטפל מן הטיפול, עלולות לפחות להסיח את דעתו.
מקרים כאלה, למרבה הצער, אינם, ככל הנראה, כה נדירים. מה שנדיר הוא שמצליחים להביא כאלה עדויות מצולמות מעניין כה אינטימי. נדיר שחומר כל כך רגיש מתועד וניתן לצפייה בלתי אמצעית וגיבוש דעה בלתי תלויה. לאחר הצפייה, מן הכתבה עולה מסקנה ברורה: הציע לך פרופ’ אטינגר צריבה? כדאי שתלכי להיבדק שוב אצל רופא אחר. אזהרה של ממש לציבור מפני חשש לסכנה בריאותית, כמו בשל מוצר פגום.

הגנת סרק?

בפסק הדין של בית המשפט העליון חזרה השופטת בייניש על חשיבותה ומעמדה של "הלכת אבנרי", לפיה חופש הביטוי גובר, בדרך כלל, על החשש מפני הפגיעה בשם הטוב. מדובר בערכים הנעלים של חופש הביטוי וחופש העיתונות העומדים בבסיסה של שיטת המשטר הדמוקרטית. כבוד השופטת בייניש אומרת כי ייתכן שיש מקום לעיון מחודש בהלכת אבנרי, בהתחשב בהתפתחויות לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אבל לא במקרה הזה. כאן אין צורך.
הנחת המוצא של ההליך כולו נשענה על הלכת אבנרי, אשר אין חולק כי עומדת היא בעינה. השופטת בייניש סבורה כי יש להיזהר זהירות רבה בטרם נקבע כי יש בסיס לכרסום בהלכה זו. על פי הלכת אבנרי, שני מקרים יוצאים מהכלל: אם הגנתו של המפרסם מפני תביעת לשון הרע שתוגש נגדו היא הגנת סרק, או שאין בפרסום ענין לציבור. בית המשפט העליון הצליח לברר את הסוגייה מבלי להכנס לשאלה אם מדובר במקרה מזעזע או במחלוקת לגיטימית. לצורך ההחלטה בדבר מניעת הפרסום הסתפקה כבוד השופטת דורית בייניש בכך שקבעה, שאם קיימת "סיבה כלשהי" שבגינה על הציבור להזהר מקבלת טיפול אצל פרופ’ אטינגר, מן הראוי לפרסם סיבה זו. זהו עניין ציבורי אשר לציבור תועלת בידיעתו.
בהתייחסותה לעניין של "הגנת סרק", נעזרה השופטת בייניש בכבוד השופטת אלשיך, אשר קבעה בצו המניעה שהוציאה בבית המשפט המחוזי, כי ההגנה (של "כלבוטק") מבוססת על "אדנים רעועים". ביניש אומרת כי על פי הלכת אבנרי, אין די ב"אדנים רעועים" - צריך הגנת סרק. בית המשפט העליון קבע כי "כלבוטק" העלתה טענות הגנה מעבר לרף המינימלי של "הגנת סרק". על פי בייניש, "הגנת סרק" קיימת כאשר על פני הדברים, וללא צורך בהליך מורכב וממושך, ניתן לראות באופן ברור שהפרסום הוא דבר שקר. לא זה המקרה.
כאן למפרסם קיימת "הגנה כלשהי", כך שהאינטרס הציבורי נוטה לטובת המפרסם ועל בית המשפט לאפשר לו לפרסם ולשאת בתוצאות פרסומו. בית המשפט העליון הדגיש את הזכות לשמירה על שמו הטוב של אדם, ועם זאת חזר על הכללים של האסור והמותר. במתח שבין הזכות לשם טוב לבין הזכות לחופש ביטוי, אם מדובר בעניין ציבורי, ואם אין מדובר בהגנת סרק מפני תביעת לשון הרע, ידו של חופש הביטוי על העליונה. כך ניתנה ל"כלבוטק" ההזדמנות להביא את הדברים ולא להירתע.
התחקיר חוזק והציבור זכה להזדמנות לשפוט בעצמו את הדברים. די שנשים, בזכות כתבת התחקיר, לפחות ייחשפו שוב לרעיון של בדיקה וחוות דעת נוספת, ובדרך זו יימנעו בינתיים מהסכנה. לפחות עד שהדברים יתבררו בתביעת לשון הרע שהגיש פרופ’ אטינגר כנגד "כלבוטק" והאנשים האמיצים שנטלו בה חלק ואולי בהליכים משפטיים נוספים.
עו"ד דור חזקיה שותף במשרד עורכי הדין חזקיה-חכמון, העוסק בתחום האזרחי מסחרי ומתמחה בתאגידים, בנקאות, ליטיגציה ועסקאות בינלאומיות. כל המידע הנכלל במאמר זה הינו בבחינת מידע כללי בלבד, ואינו בגדר חוות דעת או ייעוץ משפטי מוסמך. על המשתמש לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה משפטית או אחרת המסתמכת על המאמר. המחברים והמערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ו/או המשתמשים באתר. הכותב והחברה בה הוא מועסק עשויים להחזיק בניירות ערך שונים, לרבות בניירות ערך המוזכרים בכתבה זו. בכל מקרה, אין לראות בכתבה זו משום המלצה לרכישה או מכירה של ניירות ערך.