"סיפור קטן" על זכויות יוצרים

מאת: עו"ד דור חזקיה

פורסם במגזין: TheMarker.com
6.3.2005

שבעים אלף שקל פיצויים פסק השבוע סגן נשיא בית משפט השלום בירושלים, השופט שמעון פיינברג, לטובת הציירת והמאיירת מעין אגם, עבור הפרות של זכויות יוצרים שלה, בציור שכונה בשם "I Have A Little Story" ("יש לי סיפור קטן"). בפסק הדין בולט המרווח הצר, של 10,000 שקל בלבד, בין המינימום למקסימום הקבוע בחוק, ל"כל הפרה" של זכויות יוצרים. תוצאת פסק הדין מחדדת את הצורך לתקן את החקיקה ולקבוע גבולות חדשים לפיצויים אלה.

על פי פסק הדין בעניין "סיפור קטן", ביקשה אגם מאדם אותו הכירה, ששימש כמנהל בית דפוס, להדפיס עבורה את הציור שציירה, על מספר מוגבל של חולצות. מספר שנים לאחר מכן גילתה כמויות גדולות של פרטי ביגוד, ועל גביהם הציור שציירה, נמכרים בשוק וברשת חנויות טקסטיל. אגם תבעה את בית הדפוס, את מנהליו, את המתפרה שייצרה את החולצות ואת רשת החנויות בהן נמכרו פרטי הביגוד, והעמידה את התביעה על 100 אלף שקל.

בפסק הדין, למרות שקבע כי זכויות היוצרים הופרו בשיטתיות, פסק השופט פיצוי כולל הנמוך ב-30 אלף שקל מסכום התביעה, על פי שיעורי הפיצוי הקבועים בפקודת זכות יוצרים בלבד ("פיצוי סטטוטורי"). לצורך קביעת סכומי הפיצוי לכל אחד מהנתבעים, ניתח השופט את טיב ההפרות, וקבע כי הפרותיהם של בית הדפוס ומנהלו ושל רשת הטקסטיל היו "ממושכות ואינטנסיוויות", ורשת הטקסטיל הפיקה מהן פירות רבים. זאת, לעומת ההפרה שבוצעה על ידי המתפרה, אותה ראה השופט כהפרה "בודדת ומינורית". עוד בדק השופט את תום ליבם של הצדדים המפרים ואת מידת הזהירות בה נקטו. השופט קבע כי על בתי דפוס חלה חובת זהירות מוגברת באשר לזכויות יוצרים, עקב הסיכונים הרבים להפרה הטמונים בפעילותם.

בסופו של יום, בחר השופט פיינברג, לאחר ששקל את הנסיבות ואת שיקולי ההרתעה, לפסוק כי בית הדפוס ואחד ממנהליו יחויבו יחד בפיצוי המקסימלי, של 20 אלף שקל. גם את רשת החנויות חייב השופט בפיצוי מקסימלי, עבור הפרת שתי זכויות - זכות ההעתקה וזכות המכירה - ובסך הכל 40 אלף שקל. ואילו את המתפרה חייב השופט בשיעור הפיצוי המינימלי - 10,000 שקל, עבור "הפרה בודדת ומינורית". בסך הכל חויבו כאמור הנתבעים יחד בסכום כולל של 70 אלף שקל.

שיקול דעת רחב בגבולות צרים

כידוע, הנזק בגין הפרת זכויות יוצרים קשה לכימות ולהערכה. הפיצוי הסטטוטורי, הינו בגובה 10,000 עד 20 אלף שקל לכל הפרה, תניתן לבעל זכות יוצרים שהוכח כי זכותו הופרה, בלא שיצטרך להוכיח נזק שנגרם לו מהפרת הזכות. המבחן הקובע ל"כל הפרה" הוא מבחן הזכות המופרת (ולא מספר הפעמים בו הופרה היצירה).

מטרת הפיצוי כפולה: האחת להרתיע - הן את המפר והן מפרים פוטנציאליים, והשנייה היא לאפשר למי שזכותו נפגעה לקבל פיצוי, גם אם לא הצליח להוכיח את הנזק שנגרם לו. על מטרות אלה הוסיף השופט שמגר שיקולים נוספים, אותם יש לקחת בחשבון בקביעת שיעור הפיצוי הסטטוטורי, בפסק הדין המנחה בעניין שגיא (ע"א 592/88). בין אלה מנה השופט שמגר את עוצמת ההפרות, טיב ההפרות, מידת האשם של המפר ועוד. הלכה זו נהוגה עד היום. כך שעל פי הפסיקה, מתחם שיקול הדעת, הניתן לבתי המשפט, בקביעת גובה הפיצוי הסטטוטורי, הוא לכאורה רחב מאוד. אלא שגבולותיו צרים, על פי הסכומים הקבועים בחוק.

פיצוי של 60 אלף שקל, המתחלק בין מספר גורמים אשר הפרו הפרות ממושכות ואינטנסיוויות תוך הפקת פירות רבים, עשוי להיתפס כ"מחיר נסבל" למקרה שהמפרים ייתפסו ויידרשו לשלם, יותר מאשר להוות פיצוי מרתיע. בהתחשב בכך שעמידת בעלי זכויות יוצרים על זכויותיהם כרוכה בעלויות וטרחה רבה, עשויים בעלי זכויות אף לוותר על כך מראש ולא לנקוט הליכים כלל. בעבר הבאנו כאן דוגמה לפיצוי מרתיע, בפסיקת השופטת אילתה זיסקינד, שפסקה פיצוי מקסימלי של 20 אלף שקל בעבור כל הפרה של זכות יוצרים, כאשר הושמעו במועדון ירושלמי ארבע יצירות מוסיקליות מוגנות, בלא תשלום תמלוגים עבורן. ציינו את דברי השופט טירקל, שהציע במקרה אחר, כי "בהיעדר שיקולים כבדי משקל לכאן או לכאן, ראוי לפסוק את הפיצוי המירבי, או סכום קרוב לזה". באותו עניין הביעה השופטת טובה שטרסברג-כהן את דעתה, לפיה שיקול הדעת שניתן לבית המשפט הוא צר ואינו מאפשר מידה מספקת של גמישות.

המקסימלי נמוך והמינימלי גבוה

במקרה של "סיפור קטן", ההבדל בין "הפרות ממושכות ואינטנסיוויות", בלשונו של השופט, של זכויותיה של אגם, לבין "הפרה בודדת ומינורית", מסתכם ב-10 אלפים שקל בלבד. בפסק הדין בולט המרווח הצר בשיעור הפיצוי שנפסק לנתבעים, בין המינימום למקסימום. תוצאת פסק הדין מחדדת את דבריה של השופטת שטרסברג-כהן ואת הצורך בקביעת גבולות חדשים; הפיצוי המקסימלי נמוך מדי והמינימלי גבוה מדי. נראה כי הגיעה העת להביא את העניין לפתחו של המחוקק, על מנת שהחוק ייתן לבתי המשפט מתחם רחב יותר לקביעת שיעור הפיצוי, ובכך יאפשר הרתעה משמעותית יותר וגמישות לבית המשפט. קביעת גבולות חדשים לפיצוי הסטטוטורי תשרת נאמנה את מטרות דיני זכויות היוצרים- הרתעת המפרים ופיצוי הולם לבעלי הזכויות.

--------------------------------------------------------------------------------

כל המידע הנכלל במאמר זה הינו בבחינת מידע כללי בלבד, ואינו בגדר חוות דעת או ייעוץ משפטי מוסמך. המחברים והמערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ו/או המשתמשים באתר.

--------------------------------------------------------------------------------